איך לתכנן ולבנות מערכת הידרופונית מסוג DWC (רפסודות צפות)

עבור מגדלים ביתיים, מערכת מסוג רפסודות צפות היא פתרון פשוט ונוח לתחזוקה, בו אפשר לגדל מגוון גדול של ירקות ללא חשש מסתימת שורשים. מאמר זה הוא המשך למאמר המבוא על תכנון מערכת הידרופונית.

במאמר תלמדו מתי לבחור בשיטה זו, וכן דגשים בתכנון ובנייה של מערכת כזו.

מאגר המים

עומק המים המומלץ הוא 20-30 ס”מ. עומק כזה מאפשר שפע מרחב לשורשים ומבטיח כמות יפה של מים שתהווה באפר (Buffer) לטמפרטורה, לחומציות המים ולדישון ותפחית את תדירות התחזוקה. עם זאת אציין שכבר גידלתי גם בעומקים של 3 ס”מ, וקיימות מערכות מסחריות גם בעומק של מטר – הכל עניין של איזון הטמפרטורות והדשנים. תוכלו להשתמש במיכלים קיימים ליצירת מערכת פשוטה, או לדפן מסגרת עץ. נפוץ השימוש במיכלי קו”ב חקלאיים ובחביות החתוכות לאורכן. שימו לב שהמיכל שבחרתם בטוח לשימוש עם מזון ולא הכיל חומרים מסוכנים בעבר.

דיפון מאגר עץ

אפשר לבנות ולדפן מסגרת עץ לכדי מאגר מים. אני מעריץ גדול של מאגרי עץ: הם מבודדים, ניתנים לבנייה כמעט בכל גודל, והתוצאה הסופית פשוט מהממת בהשוואה לחלופות הפלסטיק. זוהי עבודה פשוטה למדי והתוצאה יפה מאד. תוכלו לקבל השראה ממערכת רונית, ואף לרכוש ערכה בהתאמה אישית.

אחרי שיצרתם מסגרת עץ, השתמשו ביריעת PVC לדיפון שלה. יריעות PVC הן חזקות ועמידות, ולא פולטות חומרים רעילים למים (בניגוד ליריעות EPDM). בסרטון הזה אני מראה איך לדפן מאגר כזה ביריעת איטום:

‍‍

‍

בידוד

כדאי לבודד ככל הניתן את מאגר המים. בידוד טוב יחסום הגעה של קרינת שמש למים, ימנע התפתחות אצות, ויאפשר לכם לשלוט בטמפרטורת המים (אבל לא ישפיע הרבה על הטמפרטורה עצמה). בודדו את מאגר המים מהרצפה בעזרת לוח קלקר, ותוכלו לעטוף את דפנות המאגר בצמר סלעים או בידוד טרמי אחר, בנייר כסף (או חומר אחר מחזיר קרינה) או בנו סביבו מסגרת עץ אסתטית. כדאי גם לסתום חורי שתילה שאינם בשימוש עם מכסים או כוסות שתילה ריקות.

היכנסו להוראות הבנייה כדי ללמוד איך לבנות רפסודת קלקר שגם מקררת אקטיבית את המערכת.

‍

יתושים

ברוב המערכות ההידרופוניות יש תנועת מים קבועה שמונעת התפתחות יתושים במים. עם זאת במערכות DWC ביתיות המים עומדים ועשויים להתפתח בהם יתושים. קיימים תכשירי הדברה ביולוגית מעולים למניעה של התפתחות יתושים במים. תכשירים אלה מבוססים על הבציליוס הישראלי (BTI): חיידק שתוקף את זחלי היתוש בלבד, ואינו מסוכן לאורגניזמים אחרים. בארץ נפוץ התכשיר “בקתוש”, וניתן גם להזמין מחו”ל Mosquito Dunk: זהו חומר יבש המשחרר לאט את ה- BTI, ומונע יתושים למשך שבועות רבים. אפשרות נוספת היא להשתמש בדגי גמבוזיה, שאוכלים את זחלי היתושים: למרות שדשן הידרופוני נחשב רעיל לדגים, גמבוזיות שורדות אותו – לשיקולכם.

רפסודות

ברוב המכריע של המערכות משתמשים ברפסודות מקלקר. כדאי להשתמש בלוחות בעובי 3 ס”מ, ומקלקר דחוס יחסית. לוח דק יותר יישבר בקלות בעת הרמה וטיפול במערכת, ואילו לוח עבה יותר לא יאפשר לכוס השתילה לגעת במים. אפשר לרכוש לוחות קלקר גולמיים בחנויות לחומרי בניין או חומרי יצירה, או לרכוש לוחות קדוחים ומוכנים לשתילה אצלינו בחנות. כדאי להשתמש בקלקר ללא חומרים מעכבי בעירה העשויים להשתחרר למים ולהגיע לצלחת. במידה ויש לכם גישה ללוחות ספוג “פלציב” תוכלו להשתמש בהם במקום הקלקר ולחתוך בהם חורים עם סכין יפנית.

‍

קידוח חורי שתילה בקלקר
אם החלטתם לייצר לבד את רפסודות הגידול, קדחו בקלקר קדחים בקוטר 2 אינצ’ (5 ~ ס”מ). מנסיוני, מרחק של 20 ס”מ בין הקדחים הוא פשרה טובה עבור מגוון רחב של גידולים. שימו לב להתרחק כ 10 ס”מ מקצה משטח הקלקר (מרחק קטן יותר מוביל לשברים בקלקר), וכן למקם את שורות הקדחים כך שהן נמצאות בהיסט (Shift) אחת כלפי השנייה, לניצול שטח אופטימלי. אפשר לצופף את הקדחים עד למרווחים של 10 ס”מ אחד מהשני. מרווחים צפופים יותר מתאימים לגידולי עלים אותם יש לקטוף אחרי לא יותר מחודש גידול, או לגידולים “רזים” כמו עירית ובצל ירוק.

‍

‍

מחשבון מיקום קדחים

לשימושכם, יצרתי מחשבון בו תוכלו להיעזר לתכנון הקדחים והמידות של הקלקר – הכניסו את המידות הרצויות, וקבלו את המיקום הנכון עבורם

המרווחים המומלצים בין קדחים הם:

• 30 ס”מ: צמחים ענקיים כמו קישוא, דלעת ערמונים
• 25 ס”מ: מטפסים כמו מלפפון, עגבנייה, שעועית
• 20 ס”מ: מרווח גנרי המומלץ עבור רוב הצמחים
• 15 ס”מ: גידולי עלים
• 10 ס”מ: Microgreen, בצל ירוק, עירית

‍

מקדח קלקר

בעלי יכולת טכנית יכולים להכין בבית מקדח לקלקר. מתקבל קדח גס, אבל עובד מצוין. החומרים הם:

• לוח מתכת, עם קדחים למוטות ההברגה.
• מוט הברגה 3 מ”מ, משויף ומחודד בקצה – 2 יח’.
• מוט הברגה 8 מ”מ, משויף ומחודד בקצה.
• אומים תואמים למוטות ההברגה.

‍

‍

כוסות השתילה

תפקידה של כוס השתילה הוא להחזיק את השתיל הצעיר במקומו. אפשר למלא את כוס השתילה בטוף או הידרוטון, אבל ברוב המקרים מספיק להניח את השתיל בכוס השתילה כך שהוא נוגע מעט במים. המים יעלו בנימיות וירטיבו את אדמת הכבול המגיעה עם השתיל:

הכנת כוסות שתילה

אפשר לרכוש כוסות רשת שחורות או קונוסי שתילה. ואפשר גם להכין כוסות שתילה לבד מכוסות חד פעמיות קטנות (“כוסות יין”). בכמויות קטנות אפשר לחורר בעזרת מלחם או מסמר שחומם על גזייה, ובכמויות גדולות ניתן לקדוח אותם (בזהירות!) באופן הבא בעזרת מקדח  14- 18 מ”מ. כוסות יין אלה יתאימו לגידולי עלים, ולא לגידולי קיץ גדולים כמו עגבנייה ומלפפון:

‍

אוויר

השורשים צורכים חמצן מהמים, ולכן חמצון המים הוא קריטי להתפתחות תקינה של הצמחים. ללא חמצן השורשים יטבעו (תרתי משמע) ויתחיל בהם ריקבון אנאירובי. הזרמת בועות אוויר במים מכניסה בהם חמצן מומס. נהוג לעשות זאת בעזרת משאבת אוויר ואבן אוויר של אקווריום: השתמשו באבני אוויר בקוטר 4 ס”מ.

בחירת משאבה

ספיקת האוויר נמדדת בליטר/שעה. בחרו את משאבת האוויר לפי כלל האצבע “ליטר לליטר”: על כל ליטר מים במאגר הגידול, דרושה ספיקה של 1 ליטר/שעה. לדוגמה: עבור מערכת 80 ליטר נבחר משאבת אוויר בספיקה של 80 ליטר/שעה ומעלה.

‍מיקום המשאבה

יש למקם את משאבת האוויר מעל מפלס המים, או להוסיף שסתום אל חוזר על קו האוויר. אחרת, במקרים של הפסקת חשמל עלולים לזרום מים חזרה למשאבה, להרוס אותה ולגרום לסכנת התחשמלות. שימו לב שבמידה ואתם משתמשים בשסתום אל חזור יש לרכוש משאבה חזקה יותר – זאת מכיוון שהשסתום מוריד את הלחץ וספיקת האוויר. אפשר למקם את המשאבה בקרבה לשקע החשמל, ולמתוח ממנה צינור אוויר עד למערכת. שיטה זו מאפשרת גמישות במיקום של מערכת הגידול.

תנועה של המים

במערכות רפסודות צפות גדולות כדאי שתהיה תנועה מסוימת וערבול של המים. במים עומדים נוצרים חוסרים תזונתיים מקומיים בסביבת השורשים, והצמחים לא מנצלים את הדשן בצורה אופטימלית. כל תנועת מים, גם הקטנה ביותר, תפתור עניין זה –תוכלו לרכוש משאבת מים סולרית קטנה ב Ebay או AliExpress, שתזרים מים מצד אחד של המערכת לצד השני. אפשרות שנייה היא רכישה של משאבת אוויר גדולה יותר. זרם הבועות יניע את המים.