איך לבנות שולחן עץ: 6 שיקולים חשובים

במאמר אסביר כל מה שצריך לדעת כדי לבנות שולחן עץ יציב ויפה. אסביר שיקולים עיקריים כמו מידות, סוג העץ, הצבע והגימור, וכמובן טכניקות החיבור.

סרטון בניית שולחן עץ

בחירת מידות לשולחן

אורך ורוחב השולחן

כשבוחרים את האורך והרוחב של השולחן, יש לקחת בחשבון שני גורמים עיקריים: כמות האנשים שאמורים לשבת סביב השולחן והמרחב הזמין בחדר או בבית. כל אדם זקוק לכחצי מטר מרווח ישיבה, ולכן אם רוצים שמישהו ישב בקצוות השולחן, הרוחב המינימלי צריך להיות 50 ס”מ.

יש להתחשב גם במיקום הרגליים של השולחן. אם הרגליים נכנסות מעט פנימה ולא מגיעות עד קצה הפלטה, הדבר עלול לגרום לאי נוחות ברגליים של היושבים בקצוות. כדי להימנע מכך, כדאי לוודא שהרגליים נכנסות לפחות חצי מטר פנימה, כך שהרגליים של היושבים ימצאו מקום נוח בין הכיסאות ולא ייתקעו באחת מהן.

הרגליים יכולות להגיע עד הסוף, או להיכנס פנימה כדי לאפשר ישיבה בקצה

בחירת גובה השולחן

כשבונים שולחן, חשוב להתאים את הגובה לשימוש המיועד. לשולחן סלון או שולחן קפה נמוך, מומלץ לבחור בגובה של כ-50 ס”מ, כלומר כ-10 ס”מ מעל גובה הספה או הכיסא שלידו. לעומת זאת, עבור שולחן כתיבה, יש לוודא שיש מספיק מרווח לברכיים מתחת לשולחן, ולכן הגובה המתאים יהיה בין 70 ל-80 ס”מ.

שימו לב שחשוב לקחת בחשבון גם את עובי הפלטה והמסגרת של השולחן כשמחשבים את גובה הרגליים. אפשר גם למדוד את הגובה הנכון לשולחן עבודה לפי גובה המרפקים כשהם מונחים בנוחות, או לפי גובה מסך המחשב, שצריך להיות מעט מתחת לגובה העיניים כאשר יושבים מולו.

ככל שהשולחן גבוה יותר, חשוב לוודא שהרגליים יהיו חזקות ועמידות, מאחר והגובה מגביר את הלחץ והמומנט על החיבורים של הרגליים לשולחן. זה קריטי במיוחד בשולחנות גבוהים, ולכן כדאי לוודא שהחיבורים יציבים ושחומרי הבנייה איכותיים.

בחירת העץ לשלד והרגליים

כשמדובר בשלד והרגליים של השולחן, יש שני סוגים עיקריים של עצים שאפשר לעבוד איתם: עץ קשה ועץ רך.

עץ קשה (כמו אלון או אגוז)

עץ רך (כמו אשוח או אורן)

חסרונות:

• אסתטיקה פחות מרשימה, נחשב לפחות יוקרתי.
• רך יותר, ולכן חלש יותר. נדרש להשתמש בעץ עבה יותר כדי לפצות על כך.

בחירת העץ לפלטה

פלטת עץ מלא (למשל פלטת לאמי – עץ אורן מודבק):

חסרונות:

• נראים פחות טוב.
• לא עמידים בתנאי חוץ, במיוחד בגשם.
• פלטות OSB לא מתאימות לשימוש כשולחן כתיבה.

דיקט מצופה פורמייקה:

קורות עץ אורן

בחירת הצבע וגימור לעץ

הכנה לצביעה

לפני שמתחילים לצבוע את העץ, חשוב לבצע הכנה מקדימה שתבטיח תוצאה טובה ואחידה. רוב הצבעים דורשים הכנה מוקדמת, והכנה זו כוללת לרוב שיוף של העץ או טבילה בניוטרליזר.

ניוטרלייזר לדוגמה (גילוי נאות: אני קונה צבע מיבואן זה. וממליץ עליו בחום)

במקרה של עץ אורן או עצים רכים אחרים, תהליך השיוף או השימוש בניוטרליזר חשוב במיוחד. השיוף והשטיפה בניוטרליזר מסירים שכבת שרף טבעית שמצויה בעץ. שכבה זו עלולה לאטום את העץ ולמנוע מהצבע להיצמד אליו כמו שצריך.

אם בוחרים לשייף את העץ, מומלץ להתחיל בנייר שיוף בעל גריט נמוך, כמו 80 או 100, כדי להסיר את השכבה העליונה בצורה יעילה. לאחר מכן, יש לעבור שוב עם נייר שיוף עדין יותר כדי להחליק את המשטח. גריט, אגב, מציין את רמת העדינות של נייר השיוף – ככל שהמספר נמוך יותר, כך הנייר גס יותר.

ניר ליטוש עם גריט נמוך, לדוגמה:

צבע ולכה: מה ההבדל?

לעיתים קרובות אנשים מתבלבלים בין צבע ללכה, ולכן חשוב להבין את ההבדל ביניהם. הלכה יוצרת שכבה חיצונית שעוטפת את העץ, אוטמת אותו ללחות ועושה אותו חלק יותר למגע. לעומת זאת, הצבע נספג לתוך העץ, מחטא אותו נגד פטריות ומגן עליו מקרינת השמש, כמו קרם הגנה.

אם רוצים להגיע להגנה מקסימלית, כדאי לשלב שכבת צבע מתחת, ולאחר מכן להוסיף לכה מעל. הלכה בדרך כלל מומלצת לשימוש בעיקר על הפלטה של השולחן, כדי להבטיח שהיא תהיה חלקה ונעימה למגע.

בחירת צבעים בהתאם למיקום השולחן

כאשר השולחן מיועד לשימוש חיצוני, מומלץ להשתמש בצבעים המיועדים לדקים ופרגולות, אשר מספקים הגנה מיטבית לעץ מפני פגעי מזג האוויר. אישית התנסיתי עם הצבעים של הפירמות Wood Sol, Flood וצבעי ערבה עם תוצאות טובות.

לשולחנות המיועדים לשימוש פנימי, אפשר לבחור כל צבע לפי הטעם האישי. עם זאת, חשוב לזכור שלא מומלץ להשתמש בעץ מחוטא לשולחן, במיוחד לא לשולחנות שעליהם מניחים מזון, כיוון שהעץ המחוטא, המכונה גם “עץ ירוק”, מכיל רעלים שאינם בטוחים למגע עם מזון.

שילובי צבעים וגימור

שילוב צבעים יכול להיות דרך מצוינת להוסיף עניין ואופי לשולחן. אפשר לצבוע את הפלטה בצבע אחד ואת הרגליים בצבע אחר, או להשאיר את הרגליים ללא צבע ולצבוע רק את הפלטה. בנוסף, לכה פוליאוריטנית היא בחירה מצוינת ליצירת שכבה פולימרית על העץ, המעניקה לו עמידות גבוהה וקלות בניקוי, במיוחד כשמדובר בשולחנות שעליהם אוכלים. עם זאת, יש לקחת בחשבון שלכה זו דורשת עבודה עם טרפנטין לניקוי הכלים לאחר היישום.

יישום צבע ולכה

בעת היישום של צבע או לכה, מומלץ לעבוד בשכבות. לאחר מריחת השכבה הראשונה, כדאי לעבור עם נייר שיוף בגריט גבוה, כמו 180, כדי להסיר סיבי עץ קטנים שעלולים לעלות בזמן היישום. לאחר מכן, יש למרוח שכבה נוספת כדי להגיע למרקם חלק ונעים למגע. שיטות לחיבור הרגליים בשולחן העץ

שיטות לחיבור הרגליים בשולחן העץ

מסגרת

המסגרת היא המלבן שמחבר בין הפלטה לרגליים. בשולחנות קטנים ונמוכים, ניתן להסתמך על חוזק המסגרת בלבד לחיבור הרגליים. עבור שולחנות גדולים יותר, ניתן להשתמש במסגרת רחבה יותר בשילוב עם דבק לחיזוק נוסף. עם זאת, יש לקחת בחשבון שככל שהמסגרת רחבה יותר, כך יהיה פחות מרווח לברכיים מתחת לשולחן. לכן, לשולחנות כתיבה, לא מומלץ לבחור במסגרת רחבה יותר מ-10 סנטימטרים. אם יש צורך בחיבור חזק יותר, כמו למשל בשולחנות סלון שמזיזים לעיתים קרובות, מומלץ להוסיף חיזוקים נוספים לרגליים.

שימוש בקושרות

קושרות, בדרך כלל בצורה של “I” באנגלית, משמשות לחיבור בין הרגליים ומחלקות את העומס על כל ארבעת הרגליים, מה שמחזק משמעותית את המבנה. הגובה המומלץ להצבת הקושרות הוא בחצי הגובה של השולחן ומטה. הקושרות לא צריכות להיות גבוהות מדי, כי זה מפחית מהיעילות שלהן. בנוסף, הקושרות יכולות לשמש גם כמקום אחסון מתחת לשולחן, שזה פתרון נהדר בשולחנות קפה וסלון, למשל לאחסון צלחות ריקות, מחברות, לפטופ וכל דבר אחר שלא חייב להיות על השולחן, אבל רוצים שיהיה בהישג יד.

שימוש בזוויות לרגליים

אם לא רוצים להשתמש בקושרות אבל עדיין רוצים לחזק את הרגליים, ניתן להשתמש בזוויות עץ לחיזוק. חשוב לציין ששימוש בזוויות יכול לגרום לרגליים שלא להיות בזווית של 90 מעלות. באופן כללי, השימוש בקושרות נחשב לעדיף מבחינת יציבות.

חבקי מתכת

ישנם פרזולים יעודיים המיועדים לחיבור הרגליים לשולחן, אשר יכולים לקבע את הרגליים בצורה יציבה. למרות שהם לרוב פחות חזקים מהקושרות, הם עושים עבודה לא רעה. עם זאת, יש לקחת בחשבון שהם אינם זולים.

תוספות לרגליים

אפשר להוסיף לרגליים מחליקי טפלון או רפידות גומי. מחליקי הטפלון מרחיקים את הרגליים מהרצפה, אך לעיתים יכולים להפוך את השולחן לחלק מדי ולגרום לו לזוז בקלות. רפידות גומי, לעומת זאת, מרחיקות את הרגליים מהרצפה תוך שמירה על אחיזה טובה ברצפה, מה שמונע תזוזה של השולחן כאשר נשענים עליו.

מיקום הרגליים

מיקום הרגליים הוא קריטי ליציבות השולחן. חשוב להימנע מהכנסת הרגליים יותר מדי פנימה במידת הרוחב, שכן זה יכול להפוך את השולחן לבלתי יציב ולהגביר את הסיכון להתהפכות, במיוחד בשולחנות גבוהים וצרים. הרגליים צריכות להיות ממוקמות כמה שיותר רחוקות זו מזו, כדי להבטיח יציבות מרבית.

שיטות לחיבור הפלטה

כאשר מחברים את הפלטה לשלד השולחן, יש מספר שיטות אפשריות, וכל אחת מהן מגיעה עם יתרונות וחסרונות.

השיטה הפשוטה ביותר היא לחבר את הפלטה עם ברגים מלמעלה. אמנם זה קל לביצוע, אך יש לקחת בחשבון שהברגים יהיו גלויים, מה שעלול לפגוע במראה האסתטי של השולחן. אפשרות נוספת היא לחבר את הפלטה עם ברגים מלמטה, אבל שיטה זו דורשת שימוש בזוויות מתכת או עבודה עם קורות עץ.

אני אישית מעדיף לעבוד עם קורות עץ בגודל 3×3 ס”מ. השיטה הזו מאפשרת חיבור חזק ויציב, כשהבורג נכנס הן למסגרת והן לפלטה מלמטה. חשוב מאוד לבצע קידוח מכין לפני החדרת הברגים, כדי למנוע בקיעה של הקורה.

יש גם מחברים מיוחדים המיועדים לחיבור פלטות, והיתרון בהם הוא שהם מפצים על ההתרחבות וההתכווצות של העץ בשינויי לחות. זה חשוב במיוחד כאשר עובדים עם עץ מלא ולא עם עץ לבוד. עץ לאמי או קורות עץ מלא נוטים להתרחב ולהתכווץ במידות העובי והרוחב שלהם, ולא באורך. פעמים רבות מומלץ לתת לעץ את החופש להתרחב ולהתכווץ, במיוחד בעץ קשה.

חיבור הפלטה מלמטה, עם קורות בעובי 3 ס”מ וברגי 4/50