מה זה הידרופוניקה?

הידרופוניקה

עבור הרבה אנשים, צמחים שגדלים בלי אדמה זה כמו דג שחי מחוץ למים – לא טבעי, ולא הגיוני. אבל אם נתבונן לרגע בעולם הטבע, נמצא מגוון ענק של צמחים הגדלים בלי אדמה כלל – החל בטחב שגדל על הסלע, דרך צמחי מים כמו חבצלות מים שצפות על פני נחלים ובריכות, ועד לצמחי אוויר כמו סחלבים שיכולים להתקיים מהלחות שבאוויר בלבד. הידרופוניקה היא טכניקה המאפשרת לנו לגדל כל צמח שהוא על מצע של מים בלבד, או מים וחצץ. המילה הידרופוניקה היא הלחם בסיסים של המילים הידרו = מים, ופונוס = עבודה. עבודת מים.

אז איך זה מצליח? אם נבחן לעומק את מערכת היחסים של הצמח עם האדמה, נגלה רשימה של שירותים שהאדמה מספקת לצמח:

• מים: האדמה מחזיקה בתוכה את מי הגשם וההשקיה, וממנה הצמחים שותים.
• אחיזה: שורשי הצמח נעוצים בקרקע ומספקים לו אחיזה ויציבה איתנה, ומאפשרים לו לגדול לגובה מבלי להתהפך.
• דשן: האדמה מורכבת בין היתר מחומר אורגני, המזין את הצמחים ביסודות החיוניים לגדילה שלהם: חנקן, זרחן, אשלגן, סידן, מגנזיום וגופרית בכמויות גבוהות יחסית, וכן ברזל, נחושת, אבץ, בורון, מנגן, מוליבידן, כלור, ניקל ולעיתים גם סיליקון בכמויות קטנות יותר.
• חמצן: שורשי צמחים צריכים חמצן. באדמה יש חללי אוויר קטנים, מהם השורשים יכולים לנשום. זו גם הסיבה שהשקיית יתר הורגת צמחים: עודפי המים ממלאים את חללי האוויר שבאדמה ומונעים מהשורשים את החמצן, והצמח טובע תרתי משמע.
• טמפרטורה: האדמה שומרת על טמפרטורה יציבה יחסית ביום ובלילה, וכך מאזנת את הטמפרטורה של הצמח וממתנת מצבי קיצון כמו חמסין או קרה.

‍

האמת היא, שדי פשוט לספק לצמח את כל אלה דרך המים:

• מים: ובכן, אנחנו מגדלים את הצמח במים. מים זה הדבר האחרון שיחסר לו.
• אחיזה: צמחי מים מייצבים את עצמם בעזרת מצופים, נוכל לתת יציבה לצמחים שלנו בעזרת מצופי קלקר, או ע”י שימוש בתערובת חצץ (טוף) אינרטי, שיספק נקודת אחיזה לשורשים.
• דשן: למעשה, גם באדמה צמחים לא “אוכלים” דשן, הם שותים אותו, וצריכים הרבה מים בשביל זה. נוכל להוסיף דשן ישירות למים, והצמחים ייקלטו אותו.
• חמצן: בנחלים טבעיים יש מפלים שמערבלים את המים עם האוויר ומכניסים חמצן למים. בעזרת משאבת מים או משאבת אוויר נוכל להכניס חמצן לתוך המים שלנו, כדי שייקלט ע”י השורשים.
• טמפרטורה: טמפרטורת המים היא “עקב אכילס” של הגידול ההידרופוני. בארץ אנחנו נתקלים בעיקר בטמפרטורות גבוהות מדי בקיץ. נוכל לקרר את מערכת הגידול והצמחים בעזרת בידוד המערכת, והוספת מאוורר המכוון אל הצמחים.

רגע, אבל למה שנרצה לוותר על גידול באדמה?

למרות הפשטות היחסית של הגידול באדמה, יש לה חסרונות רבים:

• בזבוז מים: באדמה,הרבה ממי ההשקיה מתבזבזים ע”י חלחול למי תהום או ע”י אידוי ישירות מהקרקע.גם אם נשתמש בטפטפות, בגידול באדמה ניאלץ להשתמש בכמויות מים גבוהות פי 6~ ממה שנצטרך בהידרופוניקה.
• עשבים ומחלות קרקע: בהידרופוניקה לא צריך לעשב, מכיוון שעשבים שוטים צריכים אדמה שתחזיק את הזרע כדי לנבוט. בנוסף להרבה ממחלות הקרקע יהיה קשה להתקיים במים בלבד, כך שאנחנו יכולים לשכוח מחלק מהמזיקים.
• מיקום: בעוד שגידול באדמה מוגבל לקרקעות מסויימות, הידרופוניקה מאפשרת לנו לגדל בכל מקום. בנאס”א כבר עובדים על גידול מזון הידרופוני למשימות חלל.
• איכות התוצרת: בשורה התחתונה, תוצרת הידרופונית היא טובה יותר – גם בכמות, גם בטעם וגם בתכולת הערכים התזונתיים.
• איכות הסביבה: גידול באדמה מצריך… אדמה פוריה. לא סתם החקלאות תופסת היום 38% (!) משטחי היבשה של כדור הארץ. המשמעות היא שכדי לגדל שדה חיטה צריך “לכבוש” מהטבע את הקרקעות הכי טובות שלו, תוך פגיעה אדירה ואנושה באיכות הסביבה. ע”י שימוש בהידרופוניקה נוכל לגדל במדבריות צחיחים או על גגות בניינים ובקרבה מקסימלים למקום הצריכה – ועל הדרך לחסוך גם את הדלק עבור שינוע ואכסון התוצרת. חסכון במים כבר אמרתי?

‍

לסיכום

מכיוון שבמקומות רבים אדמה נמצאת בשפע, גידול באדמה זו עדיין הטכניקה הנפוצה והשלטת ביותר. גידולים מסוימים – כמו אורז או תפוחים – פשוט לא משתלם כלכלית לגדל בהידרופוניקה. לעומת זאת גידולי ירק כמו עגבניות, מלפפונים, גידולי עלים למיניהם מיוצרים ונמכרים כתוצרת פרמיום בשווקים ובמסעדות. בשנים האחרונות אנחנו גם עדים לייצור מזון אורבני סופר-מקומי על גגות של בניינים. עם משבר אקלים ואוכלוסיה שרק הולכת וגדלה, אין ספק שהידרופוניקה טומנת בחובה פוטנציאל אדיר להזין את האדם בצורה מקיימת ועם מינימום פגיעה בסביבה.